"סנט אנא " בחיפה נ' פנונו

פסק דין

לפני תביעה לסילוק יד ותשלום דמי שכירות חודשיים בסך 41,950 ₪.

התביעה וטענות הצדדים

1.התובע, בעלים של נכס ברח' תל אביב 5-7 בחיפה הידוע כגוש 10826 חלקה 1.

ביום 09/01/1955 נחתם חוזה שכירות בין הגב' הדי גרפין לבין התובע במסגרתו הושכרה לגב' הדי חלקה 94 (היום חלקה 1) בגוש 10826. הסכם השכירות מתיר להשכיר חלקים מהחלקה לשוכרי משנה. בהתאם, ביום 03/04/57 נחתם חוזה משנה בין גב' גרפין לבין הנתבע למטרת הפעלת עסק של מוסך שירות וסיכה למכוניות ומכירת חלקי חילוף (להלן: "המושכר").

2.בין התובע לנתבע לא נחתם הסכם שכירות מוגנת ישיר ולא שולמו דמי מפתח. עם מותה של הגב' גרפין בשנת 1969, החל הנתבע לשלם דמי שכירות ישירות לתובע בהתאם לתנאי השכירות בחוזה המשנה. גובה דמי השכירות ששילם הנתבע עמדו על 1,040 ₪ לחודש.

3.ביום 15/10/91 ניתן פסק דין ע"י כב' השופט נאמן בת.א 12718/88 המורה על פינויו של הנתבע. בהמשך הגיעו הצדדים לפשרה במסגרת ע"א 562/91 בו נקבע כי דמי השכירות יעמדו על 750 ₪ לחודש החל מיום 01/01/93 וכי הם יועלו בהתאם להוראות סעיף 52א(ב) לחוק הגנת הדייר תשל"ב-1972. עוד הוסכם כי אי תשלום דמי שכירות מהווה עילה לפינוי מידי ללא מתן ארכה.

4.לטענת התובע, מיום 01/10/10 עד להגשת התביעה לא שילם הנתבע דמי שכירות. בהתאם להוראות סעיף 13 להסכם, אי תשלום דמי שכירות במועד יחשב להפרה יסודית שמביאה לביטול מידי של הסכם המשנה. הוראה זו קיימת גם בסעיף 131 (1) ו/או (2) לחוק הגנת הדייר. בנוסף, לנתבע חוב בסך כולל של 29,088 ₪ (חוב לשנים 2011 ו- 2012 בהן לא שולם דבר סך של 12,480 ₪ עבור כל שנה ועוד 4,128 ₪ עבור שנת 2010 ).

5.בנוסף, התברר כי מזה 7 שנים לכל הפחות, הנתבע שילם 1,040 ₪ לחודש שהם דמי השכירות החודשיים, מבלי שהוסיף לתשלום את עליית המדד בהתאם לסעיף 52א(ב) לחוק הגנת הדייר. לנתבע חוב בעבור הפרשי ההצמדה שלא שולמו בסך 208 ₪ X 12 חודשים X 6.5 שנים = 16,606 ₪, המהווה בנוסף לחוב עצמו אף עילת פינוי.

6.לטענת הנתבע, הסיבה בגינה לא שולמו לתובע דמי השכירות עבור 2011-2012 היא טעות של בא כוחו. הנתבע מסר למשרד בא כוחו שתי המחאות בסך כולל של 14,000 ₪ המהווה תשלום חלקי עבור שכה"ד 2011. אך בשל תקלה משרדית ההמחאות הוחזקו במשרד מינואר 2012 ולא הועברו מידית לב"כ התובע. עם היוודע הטעות ביום 30/07/12 הועברו שתי ההמחאות. ביום 12/08/12 סולק החוב באמצעות העברת סכום נוסף בסך 10,000 ₪.

7.עוד טוען הנתבע כי המוסך מהווה מקור פרנסתו היחיד מאז שנת 1957. במהלך השנים שילמו את שכר הדירה ונענו לדרישות התובע להעלאת דמי השכירות. בנסיבות הענין כפי שפורט לעיל, הוא זכאי לסעד מהצדק.

8.מטעם התובע הוגש תצהיר הנזירה הגב' אליזה אסינתאתו (ת/1).

מטעם הנתבע הוגש תצהיר בנו, מר אלי פנונו (נ/4).

דיון והכרעה

9.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בטענותיהם ובראיותיהם דין התביעה להתקבל.

10.סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר קובע, כי קמה עילת פינוי אם "הדייר לא המשיך בתשלום דמי השכירות המגיעים ממנו".

11.אין מחלוקת כי מיום 01/10/10 עד להגשת התביעה ביום 26/07/12 לא שילם הנתבע דמי שכירות, ודי בכך כדי להקים עילת פינוי.

12.מהראיות עולה גם כי לאחר קבלת מכתב הדרישה בינואר 2012 לא הוסדר התשלום. גם אם אקבל את הצהרת ב"כ הנתבע לפיה מחמת טעות במשרד בא כוחו לא הועברו ההמחאות שנמסרו לידיו בינואר, והוא דאג להעבירן עם קבלת התביעה ביום 30/07/12, אין בכך כדי להעלות או להוריד, שכן אין חולק כי החוב בגין השנתיים שקדמו לכך לא נפרע.

13.זאת ועוד, ההמחאות שהועברו מבא כוחו באיחור גדול, הן על סכום חלקי ואינן מכסות החוב במלואו. אחת ההמחאות שהועברה ביולי ע"ס 8,700 ₪ חוללה. חודש לאחר מכן ביום 12/08/12 נשלחו 2 המחאות נוספות ע"ס 10,000 ₪. רק ביום 10/10/12 (אחרי שהתביעה כאן הוגשה והחלה להתנהל) הועבר הסכום חלף ההמחאה שחזרה כשחלקו בשקים דחויים.

14.לעניין הפרשי ההצמדה והריבית, אין מחלוקת כי בהסכם הפשרה מיום 01/01/93 נקבע גובה דמי השכירות. עוד נקבע כי דמי השכירות יועלו בהתאם להוראת סעיף 52א(ב) לחוק הגנת הדייר. סעיף 52א קובע תקרה של דמי שכירות המותרים לגבייה, לפי שיעורם ביום 1.1.83 בתוספת הפרשי הצמדה למדד, בהתאם למנגנון שיערוך הנקוב בו. סעיף 52א(ב) לחוק קובע כי "ב-1 בינואר של כל שנה (להלן - יום השינוי), יועלו דמי השכירות ששולמו לפני יום השינוי, לפי שיעור עליית המדד מן המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי הקודם, עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי; יום השינוי הראשון לפי סעיף קטן זה יהיה י"ח בניסן תשמ"ג (1 באפריל 1983), ובו יועלו דמי השכירות לפי שיעור עליית המדד מן המדד שפורסם בחודש דצמבר 1982 עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי; לענין זה, "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה".